<h1>ראבי"ה סימן תכ"ג</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
ואשר שאלת שנהגו לברך על השכר ועל כל המשקים הבאים בתוך הסעודה, ותמהת מהא דאמרינן [בפרק כיצד מברכין] [מ"א ע"ב] שאלו את בן זומא דברים הבאים בתוך הסעודה וכו' אי הכי יין נמי נפטריה פת אמר להם יין גורם ברכה לעצמו, משמע דאשאר משקים אין צריך לברך. גם אני שמעתי כן בשם רבינו תם. ולי נראה מדתני רבי חייא [פת] פוטרת כל מיני מאכל, ולא קאמר כל מיני משקין, שמע מינה [י]ין פוטר משקין ולא פת. ואפילו יין ופת נמי לא פטרי אלא [מברכה שלאחריהם, אבל] מברכה שלפניהם לא פטרי. וכן מצאתי בשם רבינו קלונימוס שהיה נוהג לברך ברכה שלפניהם אף על גב שבירך כבר על הפת המוציא, אם היו מביאין לו מזון בתוך הסעודה היה מברך בורא מיני מזונות. ובערוך ערך דבר פליג עליה. ומצאתי מפי הגאונים דברים הבאים בתוך הסעודה היינו דוקא מידי דמילפת כגון בישרא וכוורא וכיוצא בהם שאוכל הפת עמו [וכן] כל מיני דבישולי דאורחיה למיכל בהו נהמא. וכן פירש רבינו שמואל בן חפני הכהן בשערי הברכות שלו. ולפי זה אני מפרש אם כן יין נמי שרוב בני אדם מלפתי ביין, אבל שאר משקין לא מלפתי בהו, הילכך אפילו איכא מיעוט דמלפתי בטלה דעתם אצל כל אדם, ולא חיישינן.
